Saturday, July 11, 2015

מהי מדינת ישראל, הגדרתה ומטרתה - חלק א'

המדינה שבה אני גר עוברת תמורות מאוד מאוד דרמטיות בעיני. הרוח הנושבת במיוחד מכיוון הממשלה והעומד בראשה מעלות שאלות לאן פנינו מועדים. אחת המחשבות המוזרות שעלו לי לראש באחרונה, היא שיוזמות הממשלה, ברוכות ככל שיהיו לא יכולות לדעתי לעמוד בפני עצמן ללא מסגרת שמנחה, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. האמירה "גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום" רומזת במידה מסוימת על כיוון המחשבה הזה. כאשר ממשלה מחליטה להקים במקום מסויים כביש, לסבסד במקום אחר תכנית חינוכית או לרכוש במקום שלישי צוללת גרעינית, יכול המעשה הזה לקבל פרשנויות הפוכות לגמרי כאשר חושבים על הקונטקסט שבהן נוצרו.

בבחירות האחרונות לכנסת ה-20, וכן בבחירות לכנסת ה-19 ויתרה המפלגה הגדולה ביותר על מצע. אותה מפלגה הותירה אותנו למעשה עם מסמך העקרונות שמעוגן בחוקה שלה. ייתכן ובפוסטים אחרים אנסה להצביע על חוסר עקביות בין עמדת חברי המפלגה, שריה וחברי הכנסת שלה לאותו מסמך עקרונות מנחה. אבל לא בכך רציתי לעסוק היום.

אל מול העדר המצע של מפלגת השלטון - הציגו המפלגות החדשות מצע מפורט כמעט בכל תחום חיים. ועדיין, מפלגת השלטון הצליחה לגרוף, למרות אותה עמימות רעיונית, 25% מקולות הבוחרים. באופן אישי היה מעניין לראות כיצד מפלגות האופוזיציה פועלות שוב ושוב בצורה לעומתית כאשר הן מנגחות את מפלגת השלטון ואת הקואליציה על כל אמירה, וכל נסיון חקיקה. הקושי שאני מבקש להצביע עליו הוא העדר מבט כולל על מדינת ישראל, מדוע היא קיימת מהיכן היא באה, לאן היא הולכת ומה הסכנות העיקריות באותה דרך. לצערי הפניה שלי לאחת ממפלגות האופוזיציה והבקשה, לשמור על KISS נדחתה באדיבות. האמירה KISS היא ראשי תיבות של Keep it simple stupid.

ניסיתי לשבת מול דף (וירטואלי) ריק, ולכתוב מה כן במקום להתעמק על מה לא. לבנות לוגית את מדינת ישראל ולהתייחס ככל יכולתי לאספקטים השונים. הנסיון הזה הוא לצמצם למינימום את הטון הלעומתי, ולקוות שישנם כאלו בחוץ שכן מעוניינים להצטרף לאמירה "מה כן" במקום להתנגח עם עובדות שמציג הצד השני שבצעם קובע בכך את סדר היום והופך את האופוזיציה לכינור שני.

נקודת הפתיחה היא הקשה ביותר. הפתיחה שייכת להגדרת המדינה היהודית דמוקרטית. מדינת ישראל הוקמה בשנת 1948. כשלוש שנים אחרי הטרגדיה הנוראית ביותר שידעה האנושות, לדעתי. אני מנסה לחזור לשיעורי התנ"ך מתקופת בית הספר היסודי והתיכון, אל הקרבות ואל כיבוש הארץ, אל תקופות עבדות וחופש, אל תקופות מלוכה מושחתת יותר ופחות, ואל הניסים והאסונות שחווה העם היהודי גם בקבלתי את הדברים ככתבם וכלשונם. הנסיון למחיקת זכרו של עם שלם - ברזולוציה גלובאלית, כחלק מנסיון ליצור סדר חדש ולשיפור וניקוי של גזע האדם, העליה של שיקול שאינו טריטוריאלי ואינו קשור לחלוקת משאבים או מאבקי שלטון מקומיים הופכים את נסיון ההשמדה של העם היהודי לאסון שאפילו התנ"ך לא הצליח לחזות. אני מדמיין את חוקרים שיחיו בעוד 2000 שנה וינסו לבצע השוואה בין המבול ויציאת מצרים לבין נסיון ההשמדה המסודר והמאורגן של הרייך השלישי ויקבלו את ממדי האסון כדבר שזכאי לקבל לפחות ספר חיצוני.

אל הגרעין של העם היהודי ששרד 2000 שנות גלות ומבוסס על הגדרה הלכתית של יהודי כבן לאם יהודיה (הגדרה רקורסיבית), נוספה חגורה רחבה מאוד של יהודים שאופן הגדרתם היה מבוסס על ההגדרה של הרייך השלישי כפי שסוכמה בחוקי נירנברג. על כן, כל הגדרה של יהודי שתקבל על עצמה מדינת ישראל שלא תכלול את החגורה הרחבה - זו שחורגת מגבולות ההגדרה ההלכתית, היא התכחשות לאסון הנורא ביותר שחוותה האנושות. אסון בקנה מידה תנכ"י לפחות, שלהערכתי, רק קרבתו מבחינת זמנים מונעת מאיתנו להבין את חומרתו. הגדרת היהודי (מבחינת המדינה כמובן) חייבת להפנים את ההגדרה הרחבה ביותר לאור מאורעות העבר הקרוב.ולהיות לפחות רחבה כרוחב המסמך המפורסם שפורסם ב 1935. למדינת ישראל אין זכות קיום אם כיום יבקש אדם לעלות למדינת ישראל והוא אינו מוכר כיהודי כאן, אך מוכר כיהודי לפי אותו מסמך, כלומר מדינת ישראל מותירה אדם למות בנסיבות שבה קמה.

ההגדרה של חוקי נירנברג ל"מיהו יהודי", גם היא רקורסיבית, עוגנה בחוק השבות. למעשה אין כל חדש בטקסט שכתבתי ובתקופת לימודי בתתיכון הוא לוהג ע"י כל מורה לאזרחות. אלא שהגדרה זו לא עוגנה מעולם בחוקי מדינת ישראל. השינוי הדרמטי שלדעתי חייבת המדינה לבצע היא לעגן אחת ולתמיד את הגדרת היהודי בחוקיה כחוק יסוד.
הגדרת היהודי דרושה לדעתי בעיקר למטרות ההגירה למדינת ישראל, כנתיב מקוצר שאינו דורש כל דרישה אחרת מהמועמד להגירה ולקבלת האזרחות. אבל עיגונה כהגדרה מחייבת דרושה כדי שהגדרות אחרות לא ימצאו את דרכן ויעוגנו בחקיקות אחרות. המדינה נדרשת להכיר רק בסוג אחד של יהודי. והגדרתו המחייבת מתוארת לעיל. בנוסף נדרשת המדינה לדעתי להקים במערכת המשפט הבכירה גוף שתפקידו הוא "פרקליטו של השטן" ועליו לשמר את כללי ההגיון של הרייך השלישי ולהיות מסוגל לבחון כל מקרה שבו עומד חוק השבות למבחן - ולקבוע לשבט או לחסד - האם במבחן הטרגדיה של האנושות היה המקרה הנידון מוגדר כיהודי או לאו.

בפרק הבא - הצורך בהגדרת גבול למדינת היהודים.

Saturday, April 5, 2014

הכרות

מטרת הפוסט הזה היא להגדיר את הבלוג, את הכותב ואת המרחב שבו ינועו הפוסטים. במידה מסוימת, אני מקווה שלא רבים יבואו לפקוד את האכסניה הזו, ריבוי מבקרים עלול לגרום לי להזהר יתר על המידה בדבריי, ולהוריד את רמת הדיון. 

מה משמעות הכינוי CLP? תאור שמוענק לסוג של שמנים במיועדים לניקוי כלי נשק. מעבר להמצאות הבקבוקון על שולחני בעת פתיחת הבלוג, הוא מתאר נאמנה את כוונתי "לנקות, לשמן, ולהגן" (Clean, Lubricate, Preserve) על נושאים שונים שנמצאים בתחום העניין שלי. בתחומים ובנושאים רבים תרבות הדיון כה מנוונת, והמאבקים המילוליים מתבססים על אותם מונחים, שנראה שאיש אינו טורח עוד להוריד את שכבות הפיח מאותן הגדרות, לבדוק את מידת הרלוונטיות שלהן, וכיצד תפיסה והבנה שגויה שלהן מונעת התפתחות של צורת המחשבה. 


דוגמה פשוטה לכך מקורה בהצעת החוק הבאה של חבר הכנסת אבי דיכטר, ח"כ ושר לשעבר מטעם סיעת קדימה. בהצעת החוק מופיעה המילה יהודי על נגזרותיה 31 פעמים. אך בשום שלב לא הוגדרה. למרות המריבות שהתלוו להצעה זו לא טרח ולו אחד לשאול את השאלה - "על איזה יהודי אתם מדברים לכל הרוחות?".

יהודי נירנברג הוא השם הלעומתי שבחרתי ע"מ להגדיר את אותו יהודי. הוא מתאר אותי כאדם חילוני שנדבכים רבים ממשפחתו נרדפו במדינות שונות ע"פ ההגדרה הרחבה שלהם כיהודים. ההגדרה לעומתית כלפי הגדרת היהודי ההלכתי. והמאבק בין שתי ההגדרות האלו ימשיך וילווה את הבלוג הזה. יצעד פנימה והחוצה וישרבב ראשו גם במקומות פחות אופייניים אך שמצאתי לנכון לקשר.

לא כל התוכן יהיה מוקדש למאבק הטיטאנים בין הגדרת היהודי ההלכתי ליהודי נירנברג ולנושאים שבחסותו. אני מקווה להקדיש חלקים ממנו לאהבה שלי לחדשנות מקוריות ויצירתיות בתחום הטכנולוגי ולשאלות ומחשבות מהותיות באשר למבנה החברה היום ובעתיד, ומהם הפתרונות הגנריים ביותר שאנו שואפים להציע - גם אם פיתוחם ייארך זמן רב מהצפוי.

תנתן בימה לאתנחתאות מוסיקליות, למחשבות בנושא נשק וחברה, והתחבטויות בשאלות יומיומיות.

הבקשות כלפי המגיבים זהות למדי לדרישות שאני מפנה כלפיי:
1. לקרוא שלוש פעמים כל תגובה לפני פרסומה. דברים שנאמרו בעידנא דריתחא לא יתקבלו בחיבה
2. להצמיד לכל עובדה שציינתם מראה מקום.
3. להקדיש מחשבה לנושא המתואר, בשיטה של Debate team, נסו להסביר לעצמכם מדוע אני כ"כ צודק לפני שתסבירו לי מדוע אני כ"כ טועה.
4. אין בי חיבה לשגיאות כתיב ולסגנון מתלהם. סימני קריאה מיותרים בעיני, ואם בחרתם להשתמש באחד הקפידו לא להוסיף לו קולגות מיד אחרי. מצאתם אצלי שגיאת כתיב - אשמח להערה.
5. נפגעתם מדבריי, התעמתו איתי. ייתכן ולא התנסחתי בצורה מדויקת, ייתכן ולא התעמקתם בדבריי. מותר לא להסכים, אסור שלא להסכים כתוצאה מחוסר הבנה הדדי.

בהצלחה לכולנו ושלא נדע עוד צער.

CLP